מכתבי תודה תודה לאלפי הזוגות שנתנו לנו את הזכות לעשות ניסים

ואז הגיע יהונתן….

ואז הגיע יהונתן….
בשישי בצהריים, מול הים עמדנו מתחת לחופה ונשבענו שנאהב לנצח.
הכל היה כל כך מושלם, שום סימן לעתיד לקרות…
והיינו נשואים שנה, והתחילו שאלות,
והיינו נשואים שנתיים והן רק התגברו….
ניסינו כל דבר שיכלנו לחשוב עליו, סירבנו לוותר על חלום ההיריון והלידה, נאחזנו בו ולא הרפינו.
ולכל חברינו כבר יש ילדים, החגים כבר לא משמחים ואורחים כבר לא באים לביתנו.
כל כולנו שקועים בניסיונות להרות, נשברים וקמים, בוכים ומנגבים את הדמעות…
בסוף הרופאים החליטו שדי….מספיק, לא אעמוד בכך יותר…
והשמים נפלו עלינו….
התקשרתי למנור, משהו בהם אמר לי שהם הנכונים בעבורנו,
ונקבעה פגישה, ונסענו לבית של עמי וליאורה,
פגישה קצרה ובסופה אחזתי ספר שכולו מעשי ניסים…
קראתי בשקיקה כל סיפור, וכל דף שהעברתי חיזק אותי בצדקת הדרך.
ידעתי שעמי הבטיח, ועמי יקיים.. והוא קיים !!!
זה לא היה קצר, ולא היה חף מאכזבות ותסכולים,
אבל לא היינו שם לבד, מנור היו איתנו שם לכל אורך הדרך.
לחבק, לומר מילה טובה, להבטיח שבסוף זה יקרה, שניתן להם לעמוד בהבטחתם.
ובלילות שחשבתי שזה כבר לא יקרה לנו, הייתי קוראת בספר ומחפשת נחמה.
לעדי זה לקח יותר זמן, הוא מעולם לא פתח את הספר שהיה מונח על השידה לצד המיטה.
כמעט שנתיים עברו, ושלילי רדף שלילי, רדף שלילי….
העצב שכן בביתנו וכמעט שהרמנו ידיים.
וברגעים האלו, שלא יכולנו להרים את הראש, הייתה שם טלי (המלאך שלנו)
כמות החום, האהבה והדאגה שהיא הרעיפה עלינו החזיקה אותנו במסע.
כשברקע ניצבת לה תמיד ההבטחה של עמי שבסוף זה יקרה גם לנו.
שמענו את ההבטחה הזאת מרופאים ואנשים כה רבים בדרך, אבל משהו בדרך בה עמי הבטיח לנו
גרם לנו להאמין לו, שגם תורנו יגיע….
ובנר שני של חנוכה זה קרה.
שיחת טלפון קצרה מאמיליה האחות, שמבשרת על בטא גבוהה התחילה את המרוץ המטורף של כתשעה חודשים.
פחדים ושמחה התערבבו זה בזה.
לא האמנו שזה באמת קורה גם לנו, שהגיע תורינו….
והתכוננו, קניתי הכל וסידרנו את החדר שעמד ריק יותר מידי זמן, והכל היה מוכן…
כמעט הכל היה מוכן…
לאלוהים היו תכניות אחרות עבורי, ומצבי הרפואי לא אפשר לי לטוס להביא את בני.
הגעתי לבאר ונבצר ממני לשתות….הייתי שבורה ומודאגת.
אבל לא הייתי לבד…
כאן נכנס עורך דין מאיר רובין, ברגישות ועם נשמה ענקית הבטיח שיעשה הכל על מנת להקל ולקצר את השהות בגיאורגיה של עדי, כך שאוכל לאחוז את שחיכיתי לו זמן כה רב!
ב09.08.18 בערב, במרפאה בטביליסי זה קרה….
טלי הייתה שם בשבילי בחדר הלידה, לאחוז את ידה של הפונדקאית.
עורך דין רובין, גאולה, שי ועוד שאינני זוכרת ישבו בלובי הריק של המרפאה לעטוף את עדי ולהיות שם עבורנו.
ב 20.00 בערב נכנסה אתי ללובי בצעקת "מזל טוב" ענקית….
שיחת טלפון מטביליסי הרחוקה לאיכילוב בישראל החזירה את האוויר לראותי.
אחרי כל כך הרבה שנים, סוף סוף אמא….
יהונתן דוד אופיר, הבן שלי, הוא כל מה שחלמתי….
זה הסיפור שלי על הבטחה שקויימה.
על מלאכים שהיו שם לאורך כל הדרך, גם כשהכל היה נראה חשוך וקודר…..
שנראה היה כאילו זה כבר לא יקרה….
צוות (משפחת) מנור היו שם תמיד, לחבק, לעודד, לייעץ, להרים מהקרשים, להבטיח שזה יקרה…
ברגעי החלשים ביותר, מנור הבטיחו לי וקיימו…..
אז עכשיו תקראו בשקיקה את הסיפורים שבספר…
תניחו אותו בצד,
ותזכרו שברגע שנכנסתם למנור אתם עטופים ומוגנים, וניסים יקרו גם לכם ולא רק לאחרים.
לעולם לא נוכל להודות מספיק…
באהבה

ליאת, עדי ויהונתן דוד אופיר

All rights reserved 2013 © Manor Medic

עמוד הבית הרופאים שלנו הצוות מרכז ההפריה ובית היולדות יתרונות המלצות תרומת ביצית הבחירה החכמה מימון פורום הפונדקאיות שלנו צור קשר