עמי וליאורה היקרים

לפני שנה וחצי, בעיצומם של טיפולים קשים, עמוס ואני קיבלנו החלטה שאנחנו את המלחמה מנצחים וממשיכים בחיים והתחלנו בחיפוש אחר פונדקאית.בתחילת הדרך חשבנו לבצע זאת בארץ, אך מהר מאוד הבנו שזו דרך ארוכה ומתישה.התעניינו במרפאות בהודו ואפילו בארה"ב ונפגשנו עם כמה חברות עד שהגענו אליכם.ואתם עמי וליאורה פתחתם עבורנו את ביתכם ובעיקר את ליבכם.נפגשנו בשעת ערב מאוחרת, שמענו על התהליך, התרשמנו מהמספרים ומהסיפורים ובעיקר עמי שבית את ליבנו מהאכפתיות, הדאגה והרצון האין סופי להושיט עזרה.ברגע שיצאנו מביתכם וסגרנו אחרינו את השער הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים והחלטנו פה אנחנו חותמים.הזמנתם אותנו לסוף שבוע בגיאורגיה להבין ולהתרשם, לראות ולהכיר את האנשים השותפים לדרך ואנחנו הוקסמנו, התאהבנו והבנו שאנחנו בידיים הכי טובות.עמי, אין גבול לדאגה שלך כולל הפרטים הקטנים ולרצון שלך, שלכם, לראות אותנו ואת כל אחד מהזוגות מאושרים.אתם דואגים לנו כאילו אנחנו הילדים שלכם, מנחמים ומחבקים שצריך ובעיקר מאושרים ושמחים שהדברים מסתדרים. עד כדי כך שצלצלת אליי בעת חופשה פרטית שלך ושל ליאורה בשוויץ לבשר לי שאנחנו בהריון – המשמעות: עמוס, אני ואתם בהריון.אין ספק שעברנו תשעה חודשים של מתח, ציפייה ובעיקר התרגשות ורגע לפני שהנסיך הקטן נולד הוא החליט למתוח אותנו עוד קצת ובחר להיוולד בניתוח קיסרי מוקדם מהצפוי. אבל אז שראיתי את השם שלך על צג הטלפון, עניתי ושמעתי אותך בהתרגשות מטורפת אומר "מזל טוב, יש לנו בן" – לא לך ולא לעמוס "לנו" יש בן וזה כל כך נכון ואמיתי ה "לנו" יש בן. אז כאן מול כל המשפחה והחברים רוצים אנו להודות לכם על שצירפתם אותנו למשפחת מנור המדהימה. אנחנו רוצים להגיד לכם תודה שהגשמתם את החלום שלנו והפכתם אותנו למשפחה . אוהבים אתכם מאוד 

עמוס יפית פאביאן